הודו, מחוז פאראדש, חצי שעה נסיעה מדרמסאלה, כפר קטן, הררי וחלומי בשם באגסו,
או כפי שניתן לכנות אותו בעברית: גן עדן.
גן עדן זה קצת יומרני יאמרו חלקכם (אבל לא מי שכאן כבר היה...), תנו לי דקה לתאר לכם את החוויה:
אוכל שנעשה באוקיינוס של אהבה, בריא, מזין, ריחות חדשים ומהפנטים. והטעם.... גן עדן (כבר השתמשתי במילה...), וכל זאת לצד אשת חלומותיי היפה, מביטים בנוף פראי של הרים ירוקים-חומים כשמדי פעם צצים להם בתים מבודדים של נזירים הודים או טיבטים (ומיד אני חושב – איזה נוף יש להם בצד השני?..)
יוגה בבוקר, טרק למפלים בהרים אחה"צ, שגרה נפלאה.
ואז חוזרים לאכול. אח... האוכל ההודי הנפלא.
הודו, מחוז לה-דק, בעיר מדברית בגובה 3,500 מטר, שזה אומר חם מאוד ביום וקר מאוד בלילה ונוף עוצר נשימה של הרים מושלגים מסביב. שם העיר Leh, או כפי שניתן לכנות אותה בעברית: גן עדן.
גן עדן זה קצת יומרני יאמרו חלקכם (אבל לא מי שכאן כבר היה...), תנו לי דקה לתאר לכם את החוויה:
הגסט-האוס בן שתי הקומות משקיף על נוף ירוק עם קצת צהוב (פרחים שדומים לקאנולה), ה-מ-ו-ן מים זורמים מסביב בערוצים קטנים שהוסטו מנחלים על-מנת להשקות את הגידולים החקלאיים המפוארים שיש לבעלי הגסט-האוסים. לכל גסט-האוס שכזה יש חצר גדולה עם הרבה ירוק של עלי תרד, נענע, תפוחי-אדמה (כן, העלים שלהם ירוקים), ועוד כמה זנים שאיננו מזהים. וגם הצהוב-דמוי-קאנולה שבוהק בינות הירוקים.
כשיוצאים מהגסט-האוס לרחוב הראשי מדלגים בין ערוצי הנחל. שפע של מים זורם בעיר הזו Leh.
ואז הולכים לאכול את האוכל. אח... האוכל ההודי הנפלא. וזה לא משנה אם אני בבאגסו או ב-Leh, אלו אותם גוונים חריפים, מתוקים, מתמוססים בלשון של האוכל הבריא הזה, המזין הזה, הצמחוני הזה (אני כבר חודש בלי בשר ולא הרגשתי בזה...).
וכשמסתובבים ברחוב הראשי פוסחים על-פני עשרות ואולי מאות חנויות המטיילים שמציעים שלל טיולים באיזורים ההרריים. גן עדן של חושים.
הודו, מחוז לה-דק, עמק מארקה ובשמו המדוייק Markah Valley, או כפי שניתן לכנות אותו בעברית: גן עדן.
גן עדן זה קצת יומרני יאמרו חלקכם (אבל לא מי שכאן כבר היה...), תנו לי דקה לתאר לכם את החוויה:
תיק על הגב, אשה טיילנית ואהובה לצדי ויוצאים מכפר הודי בשם Spituk לעבר עשרה ימים של שכרון חושים. נהר האינדוס העצום בגודלו שעל פניו אנו חולפים אל תוך ערוץ נחל ללא שם (שגודלו כפול מהירדן...) ובדרך ישנים בבתים של מקומיים (שהמציאו מילה חדשה באנגלית: Home Stay), אירוח שכולו שפע. "מזכיר לי את הקלאב-מד בבודרום" אני אומר לאשתי, כי הכל מוגש כאן בשפע (עם הבדל קטן במחיר כמובן – 35 ש"ח לאדם).
ביישנות של המקומיים שמהולה במסירות מעוררת השראה לשרת אותנו האורחים ולוודא שטוב לנו, שהכמה שעות אצלהם בבית עוזרים לנו לאגור כוחות לעוד יום של טיול מענג שלמחרת.
והאוכל, אח.... האוכל ההודי הנפלא. כמה שהמשפחות האלו עניות, הן מכניסות המון אהבה באוכל הפשוט כביכול: אורז עם עדשים, תרד מבושל, שעועית והלחם שנאפה מול פנינו המשתאים.
Markah Valley – עליות של מאות מטרים, עוברים רכסים מעבר ל-5,000 מטרים. מאתגר, מענג, עם פיסות של היכרות עם המקומיים הפשוטים, הביישנים, מכניסי הפנים, אם בביתם או ב"תחנות הזנה" בדרכים.
גן עדן של חושים.
מדינה ללא שם, מחוז ללא שם, עיר קטנה ומקסימה ו.... ללא שם.
אבל בקלות ניתן לכנות אותה בעברית – גן עדן.
אמנם אני עכשיו בהודו מתפעל ומתרגש ומשרטט בעטי חוויות של כל מה שכאן יש, אבל תאמינו לי שפגשתי כאן גם כמה טיילנים בכלל לא מרוצים –
שאת באגסו לא אהבו כי גשום שם, ו- Leh יותר מדי גבוהה והראש מסתובב. ובעמק מארקה "אין ממה להתלהב..."
אז איך זה שאני מתלהב ואחרים אולי יגידו שהמקום "על הפנים"?
כי גן העדן האמיתי הוא בלב. בפנים. בי.
האהבה הגדולה שלי לעצמי
האהבה הגדולה לאשתי
האהבה הגדולה.
כי לא משנה היכן נהיה, כל מקום ללא שם שיהיה,
בכל מקום באשר אנחנו נמצאים זה מה שאנחנו בעצמנו לתוכו יוצקים, מרגישים לגביו, מתמסרים אליו וקוראים לו בשם שראוי לו – גן עדן.