אתמול ראיתי את הסרט 'מועדון קרב'.
מעבר לכך שהסרט מבוים בצורה מעוררת התפעלות, היה שם קטע אחד שבצפיה בו נעתקה לי הנשימה, קטע מהדקה ה-78 של הסרט, שבו טיילר דרדן (בראט פיט) נכנס ביחד עם השותף שלו למיני-מרקט אמריקאי שומם מאדם וגורר את אחראי המשמרת לחצר האחורית, דוחף לו אקדח לפה וצורח עליו:
" תביא את הארנק שלך! (מפשפש בארנק)
"ריימונד קיי האסל. רח' בנינג 1320 דירה A....ריימונד, אתה הולך למות!"
" לא ...."
"אלו אבא ואמא? (מסתכל בתמונות בארנק) הם יצטרכו להתקשר לרופא החביב בשביל התיקים הדנטלים שלך. אתה יודע למה?.. כי לא יישאר לך פרצוף.."
" לא, בבקשה ...."
"...מה עוד יש בארנק?.. תעודת תלמיד קולג' שפג תוקפה. מה למדת ריימונד?"
"..בעיקר ביולוגיה..."
"למה?"
"אני לא יודע.."
"מה רצית להיות ריימונד קיי האסל?.. " (דורך את האקדח)
"...וטרינר...לעבוד עם חיות..."
"אז אתה צריך לחזור ללמוד"
"לא, זה קשה. יותר מדי לימודים"
"אתה מעדיף למות?"
"לא.."
"אתה מעדיף למות כאן על ברכיך מאחורי מיני-מרקט?... "
(משחרר את נצרת האקדח)
"אני שומר את הרשיון שלך. ואני אבדוק את המצב שלך. אני יודע איפה אתה גר...
אם לא תהיה בדרכך להיות וטרינר בתוך שישה שבועות, אתה תמות!
עכשיו רוץ הביתה! "
(ואז טיילר פונה לשותף שלו ואומר)
"מחר יהיה היום היפה ביותר בחייו של ריימונד קיי האסל"
"ארוחת הבוקר שלו תהיה טעימה יותר מכל ארוחה שאנחנו אכלנו"
פוףףף... ירייה לרקה... (הפעם זו מטאפורה שלי, זה לא מה שקרה בסרט...)
לפעמים אני תופס את עצמי מעביר שבת שלמה בבזבוז טוטאלי, אני מרגיש רע, לא נהנה, ועורם תירוצים למה זה ככה (כי... אשתי בחו"ל, כי... אני מרגיש קצת חולה, כי.... מזג האויר חרא...) ואז אני גם לא נהנה מהאוכל שאני אוכל ומהספרים שאני קורא ואז אני גם מתכנס לתוך עצמי ונמנע מלדבר עם ההורים שלי ואחותי וגם חברים לא מתחשק לי לראות כי אני שקוע מדי ברחמים עצמיים.... ואז אני יודע שמה שאני צריך זה..... פוףףף..... ירייה לרקה..... כזו כמו שהסרט 'מועדון קרב' מביא.
" מחר יהיה היום היפה ביותר בחייו של ריימונד קיי האסל...." אמר טיילר דרדן וזה מה שבאמת הולך לקרות לאותו סטודנט מסכן שלמחרת בבוקר, כשיירגע מהטראומה של האקדח בפה, יתחיל להזכר שוב בחלומות שלו..ויתחיל לחייך מחדש, ולהתמלא אנרגיה.
וזה גם מה שקורה לי עכשיו. אני יכול להעביר גם את יום ראשון בנמנום כזה של החיים, בציפייה ש"משהו יקרה", שיגרום לי לחייך קצת... אבל אני מחליט שלא! מחליט לגייס את האנרגיה הפנימית וליצור לעצמי את היום הזה שיהיה הכי יפה בחיי... ועם כזו אנרגיה אני עומד לפתוח אותו.
" מחר יהיה היום היפה ביותר בחייו של ריימונד קיי האסל...." אמר טיילר דרדן והוא גם התכוון אליי... ואני מאמץ את המשפט שלו ומודה לו על כך כי באמת הייתי צריך את הירייה הזו לרקה שתנער אותי.
למען האמת, אם להיות כנה, את טיילר דרדן הזמנתי מראש כי ידעתי שזו תהיה ההשפעה שלו עליי... ויש לי עוד "תחמושת" כזו לימי שבת מדוכדכים, כמו הספר "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו ויש עוד...
בכל פעם שאני מרגיש איך אנרגית החיים שלי מתמוגגת לה, אני מוציא מהתרמיל שלי את התחמושת המתאימה ו.... פוףףף ....יורה לי לרקה....
בברכת יום ראשון נפלא,
ייתכן שאף יהיה היום היפה בחיינו...
אוהב,
צח
אתמול ראיתי את הסרט 'מועדון קרב'.
מעבר לכך שהסרט מבוים בצורה מעוררת התפעלות, היה שם קטע אחד שבצפיה בו נעתקה לי הנשימה, קטע מהדקה ה-78 של הסרט, שבו טיילר דרדן (בראט פיט) נכנס ביחד עם השותף שלו למיני-מרקט אמריקאי שומם מאדם וגורר את אחראי המשמרת לחצר האחורית, דוחף לו אקדח לפה וצורח עליו:
" תביא את הארנק שלך! (מפשפש בארנק)
"ריימונד קיי האסל. רח' בנינג 1320 דירה A....ריימונד, אתה הולך למות!"
" לא ...."
"אלו אבא ואמא? (מסתכל בתמונות בארנק) הם יצטרכו להתקשר לרופא החביב בשביל התיקים הדנטלים שלך. אתה יודע למה?.. כי לא יישאר לך פרצוף.."
" לא, בבקשה ...."
"...מה עוד יש בארנק?.. תעודת תלמיד קולג' שפג תוקפה. מה למדת ריימונד?"
"..בעיקר ביולוגיה..."
"למה?"
"אני לא יודע.."
"מה רצית להיות ריימונד קיי האסל?.. " (דורך את האקדח)
"...וטרינר...לעבוד עם חיות..."
"אז אתה צריך לחזור ללמוד"
"לא, זה קשה. יותר מדי לימודים"
"אתה מעדיף למות?"
"לא.."
"אתה מעדיף למות כאן על ברכיך מאחורי מיני-מרקט?... "
(משחרר את נצרת האקדח)
"אני שומר את הרשיון שלך. ואני אבדוק את המצב שלך. אני יודע איפה אתה גר...
אם לא תהיה בדרכך להיות וטרינר בתוך שישה שבועות, אתה תמות!
עכשיו רוץ הביתה! "
(ואז טיילר פונה לשותף שלו ואומר)
"מחר יהיה היום היפה ביותר בחייו של ריימונד קיי האסל"
"ארוחת הבוקר שלו תהיה טעימה יותר מכל ארוחה שאנחנו אכלנו"
פוףףף... ירייה לרקה... (הפעם זו מטאפורה שלי, זה לא מה שקרה בסרט...)
לפעמים אני תופס את עצמי מעביר שבת שלמה בבזבוז טוטאלי, אני מרגיש רע, לא נהנה, ועורם תירוצים למה זה ככה (כי... אשתי בחו"ל, כי... אני מרגיש קצת חולה, כי.... מזג האויר חרא...) ואז אני גם לא נהנה מהאוכל שאני אוכל ומהספרים שאני קורא ואז אני גם מתכנס לתוך עצמי ונמנע מלדבר עם ההורים שלי ואחותי וגם חברים לא מתחשק לי לראות כי אני שקוע מדי ברחמים עצמיים.... ואז אני יודע שמה שאני צריך זה..... פוףףף..... ירייה לרקה..... כזו כמו שהסרט 'מועדון קרב' מביא.
" מחר יהיה היום היפה ביותר בחייו של ריימונד קיי האסל...." אמר טיילר דרדן וזה מה שבאמת הולך לקרות לאותו סטודנט מסכן שלמחרת בבוקר, כשיירגע מהטראומה של האקדח בפה, יתחיל להזכר שוב בחלומות שלו..ויתחיל לחייך מחדש, ולהתמלא אנרגיה.
וזה גם מה שקורה לי עכשיו. אני יכול להעביר גם את יום ראשון בנמנום כזה של החיים, בציפייה ש"משהו יקרה", שיגרום לי לחייך קצת... אבל אני מחליט שלא! מחליט לגייס את האנרגיה הפנימית וליצור לעצמי את היום הזה שיהיה הכי יפה בחיי... ועם כזו אנרגיה אני עומד לפתוח אותו.
" מחר יהיה היום היפה ביותר בחייו של ריימונד קיי האסל...." אמר טיילר דרדן והוא גם התכוון אליי... ואני מאמץ את המשפט שלו ומודה לו על כך כי באמת הייתי צריך את הירייה הזו לרקה שתנער אותי.
למען האמת, אם להיות כנה, את טיילר דרדן הזמנתי מראש כי ידעתי שזו תהיה ההשפעה שלו עליי... ויש לי עוד "תחמושת" כזו לימי שבת מדוכדכים, כמו הספר "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו ויש עוד...
בכל פעם שאני מרגיש איך אנרגית החיים שלי מתמוגגת לה, אני מוציא מהתרמיל שלי את התחמושת המתאימה ו.... פוףףף ....יורה לי לרקה....
בברכת יום ראשון נפלא,
ייתכן שאף יהיה היום היפה בחיינו...
אוהב,
צח